חודש ניסן

ניסן הוא החודש הראשון בספירת השנה שהיתה נהוגה בתקופת המקרא.
ראשון לחודשים, ראש להתחדשות.
יש בו ראשית טבעית ותמימה ומלאת חסד כמו ניצן קטן, ויש בו גם אש של תשוקה ורצון וראיית הנולד.

בימי האביב האלה, ונוכח השאלה איך מתחדשים ומתחילים עם כל מה שכבר צרוב וזכור בנו? אני שבה אל הטבע שמתעורר ומביא עצמו לידי ביטוי בטבעיות, כל שנה שוב, מחדש. אני מקבלת השראה מה'שיכחה' שיש לטבע, ומהחיטה שצומחת שוב

ורואה איך שבכלל אין פה שיכחה אלא חיבור ער ליש העכשווי.
חודש ניסן מזמין אותנו להיות בהווה, בחיבור ליש.
ההתחדשות מבוססת על האפשרות הקיימת בכל רגע לשינוי,
ולכן כל מה שיש זה הרגע הזה.

על פי ספר היצירה, החוש של חודש ניסן הוא 'חוש השיחה' ולא במקרה תכף מגיע חג ה'פה-סח'.
ייתכן שההכנה הכי גדולה לחג היא לא הנקיונות אלא מה שקורה בין לבין בהקשר ליצירת קשר.

ההבדל בין שיחה לדיבור זה שבשביל שתתקיים שיחה צריך שניים. שיחה היא בהכרח עם עוד מישהו.
בעיני, הדבר מרמז לנו וקורא לנו להפרד מהרעיון של 'לבד'. לא באנו לפה כדי להיות לבד, להצליח לבד, לצמוח לבד. 'אחד' - יש רק אחד, וכל השאר - חלקים (גם כל אחד ואחת מאיתנו הוא לא 'אחד', אלא אנחנו מורכבים בעצמנו מהרבה חלקים).

ה'אחד' שאנחנו מחפשים הוא בהכרח החיבור בין כל החלקים.
וזמן ניסן מזכיר לנו שכדי להתחבר אנחנו נקראים לשוחח.
שיחה היא כמו ריקוד יש גם קדימה וגם אחורה, ולא רק לדבר אלא גם להקשיב. והעניין של השיחה הוא השיחה עצמה. משהו גדול מתחולל כשיש שיחה.

שימו לב לשיחה, שימו לב לקיים שיחה גם עם החלקים הפנימיים השונים בתוככם וגם עם האנשים האחרים שסביבכם, זה אינסופי מה שאנחנו יכולים לעשות בעזרת הפה השח שלנו,
יש לנו שם מפתח להתחדשות של ממש.