מערכת הביצועים שלנו, יש לה שתי מטרות שלשמן נבראה. האחת, פרופר השרדותית - כל עניינה זה שנבצע את אותם הדברים שירחיקו אותנו מאיום ההכחדה. במילים אחרות מייצרת תנועה וביצוע של דברים שמוגדרים הכרחיים כדי להתקיים. בדומה לכל יצור חי בעולם.
המטרה השניה - שנוציא אל הפועל ונביא לידי ביטוי את מלוא הייחודיות והערך שלנו לעולם.
מערכת הביצועים שלנו, יש לה שתי מטרות שלשמן נבראה. האחת, פרופר השרדותית - כל עניינה זה שנבצע את אותם הדברים שירחיקו אותנו מאיום ההכחדה. במילים אחרות מייצרת תנועה וביצוע של דברים שמוגדרים הכרחיים כדי להתקיים. בדומה לכל יצור חי בעולם.
המטרה השניה - שנוציא אל הפועל ונביא לידי ביטוי את מלוא הייחודיות והערך שלנו לעולם.
עם המטרה הראשונה אנחנו עובדים מיום הוולדנו, בהתחלה דרך אינסטינקטים ובהמשך דרך הגדרות שאספנו לעצמנו לאורך הדרך - כגון מה מסוכן? מה חייבים?
רבים מהאנשים מסתובבים עם חוויה שהם לא מבצעים את כל מה שהיו רוצים. שמשהו במערכת לא עובד, אנחנו קוראים לזה דחיינות, עצלנות או סתם פארשיות, לוזריות.
מנסיוני הסיבה העיקרית שזה קורה היא שאנחנו לא עובדים/מפעילים את מערכת ההפעלה שאחראית על המטרה השניה. חמור מכך, לאורך השנים היא עברה סוג של דיכוי/סירוס כי הרבה פעמים להפעיל אותה משמעותו היתה להיות לא מתאים. לא שייך. לא כמו שצריך. מה לעשות שייחודי - זה ייחודי.
וכך קרה שנשארנו רק מערכת הפעלה אחת אקטיבית. זו שמונעת מפחד. והיא כפי שאנחנו רואים מותאמת לעמוד במידה מסויימת של עומס. והיא מוגדרת לא לפעול כשזה נוגע לביצוע שלא בא מאיום או סכנה. והיא צורכת הרבה מאד אנרגיה כשהיא פועלת ללא הפסקה לאורך זמן (כי היא עובדת דרך מקסימום מאמץ. גיוס כללי קבוע)
אז מה הפלא שאנחנו עייפים, קורסים, חולים, דוחים? לרוב את מה שבאמת אנחנו רוצים וחשוב לנו.
אפשר אחרת.
בתמונה, אני בביצועים ראשונים. 1981.