מימוש והגשמה מושפעים באופן ישיר מרמת הבהירות הפנימית,
כשיש סתירות פנימיות קשה מאד לממש את מה שרוצים.
קריאה נוספת בדבריו של ויקטור פרנקל ב'האדם מחפש משמעות': "...רק במידה שאדם מקבל עליו את הגשמת חייו, הוא גם מגיע להגשמת עצמו...".
במהלך פברואר הייתי חולה. מאד. שבועיים כמעט. הרגשתי זוועה ויחד עם המלחמה שמתמשכת עם הרבה חוסר וודאות - פגשתי בתודעתי קצת יותר מקרוב את המוות, את האפשרות שהחיים האלה יסתיימו עבורי (אני יודעת שעוד רבים, ואולי כולם, פוגשים בתוכם בצורה כזו או אחרת את התוכן הזה).
מה שקרה בתוכי בעקבות המפגש עם התוכן הזה הוא עוד בירור ובהירות לגבי מה הם החיים עבורי? ומהן ה'אבנים הגדולות' שלי? מה העיקר. המרכז. מה הכי הכי מהותי מבחינתי?
בתוך הבירור הזה, נזכרתי בויקטור פרנקל ובאבחנה שהוא עושה בין 'הגשמת חיים' ל'הגשמת עצמי'.
במהלך האישי הזה שמתי לב שגם אצלי יש הבדל דק בין 'הגשמת החיים' ל'הגשמת העצמי'.
לאורו של המוות, זיהיתי שלהגשים את החיים שלי בא לידי ביטוי בקשרים הקרובים עם האהובים שלי, ובאופי הנוכחות שלי בעולם. הופתעתי לגלות שמתוך זה אני מגלה מחדש מהי 'הגשמת העצמי' היותר מדוייקת שלי, זו שיותר קרובה לעצמיותי המהותית.
למעשה, ההכרה במהי 'הגשמת חיי' הביאה אותי לעוד דיוק במהי 'הגשמת עצמי'.
תחת 'הגשמה עצמית' יכולים להכנס כל כך הרבה רצונות ותנועות ונוכח השאלה של מה באמת הכי חשוב לי בחיים האלה? (ונוכח המוות זה חזק מאד), מתבהרת ומתדייקת מאד מהי ההגשמה העצמית שלי.
למה זה כל כך משמעותי הבירור הזה?
מימוש והגשמה מושפעים באופן ישיר מרמת הבהירות הפנימית, ומהאחדות בין כל החלקים. כשיש סתירות פנימיות קשה מאד לממש את מה שרוצים.
אני פוגשת את זה בקליניקה - כשיש הצהרה גלויה של האדם לגבי מה שהוא /היא רוצה להגשים, אך בסמוי, בכל הנוגע לעיקרי החיים - יש רצון אחר, שונה.
מזמינה אתכם לקחת רגע ולרשום מה מבחינתכם הם 'החיים'? מה הוא ה'עיקר' שלכם בחיים?
ומתוך זה לגשת, ולרשום מה יקרא עבורכם 'הגשמה עצמית'. אולי תופתעו.
מוזמנים לשתף אותי במה שהתרגיל הזה עורר בכם.
