אלה ימים כאוטיים.
מלחמה שמתמשכת זו סיבה טובה. ועם זאת, ברור לי שזה לא רק זה, ושהמלחמה היא עוד אחד מהביטויים של תנועה חזקה, לא ברורה, מטלטלת, שעוברת בנו ועלינו.

אני אדם מאמין, אמונה היא אחת העוצמות שלי, כך שברור לי גם שמעל ובתוך הכאוס הזה יש השגחה, יש רצון מיטיב.

ועדיין, אני אדם. ועם כל האמונה. זה קשה מאד מאד. הזמן הזה.
זה רצף של שבועות שקשה לי לקום בבוקר. מה זה קשה? אני פשוט לא רוצה.
שמעתי שיש עוד כמוני. שזה משהו שקורה עכשיו.
עוצרת לכתוב פה מהחוויה שלי בזמן הזה, אולי יאיר משהו לעוד אנשים.

אני שמה לב שמה שבניתי במשך שנים (ממש מגיל צעיר, הרבה גם בעזרת הורי ומורים אחרים), כגון; צורת חשיבה, צורת התנהלות, סוג של שיטה אישית – לא מצליחים לתת לי מענה בקושי הזה, בתקופה הזו.
דברים שאני יודעת - חלקם מתערערים מהיסוד, וחלקם פשוט 'חמודים' ותו לא.
'שרירים' שחיזקתי ועבדו לי – כמו התמדה, וחריצות, וכוח, לא מקדמים אותי.

לאן בכלל להתקדם? עבודה עם יעדים, תכנון תוכניות, מחשבה על העתיד – אני כלל לא מצליחה לחבור אליה.
ההווה כל כך חזק. מושך אותי כמו מגנט. אל הכאן והעכשיו. אל היום הזה, השעה הזו, הרגע הזה.
(כל כך הרבה שנים ייחלתי לזה, אבל איך אומרים – 'לא ככה'.)

מה כן קורה? אני פוגשת שני סוגים של חלקים שלי שלא פגשתי באופן הזה עד כה;
חלקים של חוסר אונים וחולשה ולצידם חלקים של יצריות ויצירתיות עזה. הם רוב הזמן מה שפעיל והם עולים בי ביחד. רק זה לכשעצמו מאד כאוטי כחוויה פנימית. השכל שלי והמחשבה שלי משתבשים בנוכחותם.
רק הלב יכול לפעול שם, להביא חום ומזור ועצה טובה (כשהוא ער), והגוף, הגוף שלי שמקבל בתקופה האחרונה מנדט יותר רציני להוביל אותי, ואני הולכת איתו. זה מלווה בהרבה ספקות  מתישים בראש, אבל הרגלים הולכות. האגן זז. הגב מזדקף. והכתפיים נשמטות. הלסת נחה. העיניים מתערפלות,.
אני כמעט ולא מקשיבה מהאזניים – אני יותר מקשיבה מהבטן.

משהו חדש קורה לי.
חדש ברמה של מערכת הפעלה חדשה, דגם אחר של אדם.
איזורים חדשים בתוכי מקבלים משאבי אנרגיה והזנה
ואזורים ישנים לא מקבלים תקצוב.

והמעבר הזה בין 'מלכות' אחת לאחרת
הוא בלתי נסבל ומטלטל
מורט עצבים
ומחריד למבנים שעליהם נשענתי עד כה במלוא משקלי; הראש שלי, ההחלטות שלי, המחשבות שלי, הידע שלי, הרגשות שלי, המסלול שלי.

בתוך כל הקושי שלפעמים הוא הרוב של היומיום, משהו בי יודע שאני חוצבת דרך. אחרת.
ושאין מקום אחר להיות בו כרגע מלבד בפסיעות האלה, צעדים שמלווים גם באיבוד שיווי משקל, ממש כמו ילדה שלומדת ללכת.

בתוך זה אני מוצאת נקודות משען אחרות מבעבר, מגלה בתוכי צדדים שלא פגשתי שנים, חווה עולם אחר.
אמן וילך ויהיה טוב יותר.

מתוך המהלך הזה - אני מזמינה לבוא ולחזק את האחר-החדש הזה. ללמוד יחד לדעת לא לדעת. הסדנה הזו שהיא חניכה לתנועה חדשה מתקיימת אחת לחודש וחצי. עוד פרטים פה https://www.zimranbenami.co.il/לדעת-לא-לדעת/