כתבנו לחיים, זה באמת כל העניין. לחיות את החיים. שלי.
כשאני לא חיה את החיים שלי, אני כביכול חיה.
אני שמה לב ל'כביכול' הזה כשמסתננים מתוכי המשפטים הפנימיים שאומרים/צועקים "אין לי כוח לחיים האלה".
אז אני מזכירה לי שהחיים זה לא ערך מוחלט,
שהם משהו מאד מאד מאד סובייקטיבי. ויש כאלה לפחות ככמות הלבבות שפועמים פה על הכדור.

אני מאמינה שלכל אחד יש את החיים שנועדו לו.
שורש החטא וההחטאה הוא בלחיות חיים שהם לא החיים שנועדו לי. חיים שלא תואמים לי.
ההסכמה והשת"פ עם לחיות חיים לא מתאימים לי - היא הבעיה, היא מה שתוקע את המערכת האישית ובעקבותיה את כל המערכות כולן.
אני שמה פה קריאה חזקה
להפסיק להסכים לחיות את מה שלא מתאים לי ולהתחיל לשנות ולהתאים את מה שצריך כדי שחיי יהיו בהתאמה למי שאני. לרצון שלי, לרוח שלי, למנגינה ולמקצב האישי שלי.
אני קוראת קריאה לצאת באופן חד משמעי מהקונספציה שאומרת שהחיים זה ערך מוחלט. זה מסלול אחד. של צורה מסוימת. ולצאת לחפש ולמצוא וליצור חיים שראויים להקרא חיים. שמרגישים כמו חיים. שגורמים לי לפחות 3 פעמים ביום לרצות לקרוא בקול 'לחיים!'.
מצרפת את מילות השיר "שיר ללא שם" מילים שמדברות על השיר האישי של כל אחד ואחת מאיתנו, זה ששזור בכל תא בגוף שלנו ובנפש שלנו, שנושב בכל רגע בחיים שלנו, שהיה שם בכל מפגש ומפגש במהלך חיינו עד כה.
זה גם רצון הבריאה, ולכן למהלך כזה יש ברכה גדולה ורוח גבית מהקיום והיקום.
לכו לחיות את החיים שראויים ומחכים לכם.
זה בא והולך אלינו.

"כי שירי הוא בת קול ברוח
מכתבי השלוח
מסילת חיי געגועיי
הד תפילותיי
כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח
הוא האור הרך הנפקח בלילותיי
הוא אתה ההולך אליי
בנדודיי חולפות עליי תמונות ונשמות
ושמות, שמות
אתה בא והולך אליי
עלטה סביב
הלוואי שאתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אליי
בדרכי הולכים איתי נופים וניגונים
ופנים, פנים
אתה בא והולך אליי
יה
דומייה סביב
והיה אם אתה מקשיב
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אליי
אולי, אולי, אולי
אתה בא והולך אליי
כי שירי הוא משב הרוח
חלוני הפתוח
מעיין כוחי, צחוק ובכי
קץ יסוריי
אתה בא והולך אליי"
מילים: שלום חנוך.