מתרגלת חוסר התערבות.
כן. כמה שיותר, ועדיין אני מגלה שאני מתערבת יותר מדי.
העולם והתודעה שצמחנו בתוכה
מקדשת התערבות;
מתוך רצון לשפר, להשיג, לקדם.
זה אחלה, אממה - זה יצא מאיזון.
כך שלמען האיזון - אני יותר ויותר מתרגלת לא להתערב.
אני כן מתרגלת להיות מעורבת,
להביא נוכחות, ולגיטימציה ואהבה
שהם קטליזטורים מייטיבים תמיד.
אני יותר מוכוונת התבוננות, הערכה לסדר שקיים גם אם בנקודת מבט צרה נראה שאיננו, ותשומת לב למגמה,
בוחנת מאיפה הדברים נובעים ולאן הם שואפים.
וסומכת על זה.
מתמקדת באקטיביות בפרטים הקטנים, אלה שבאמת באחריותנו.
גם ביני לביני
גם עם ילדיי (שזה ממש מאתגר)
גם עם האנשים והעסקים שבאים לקבל ממני הדרכה,
גם עם העולם.
בא לי להוציא סטיקר
"לא מתערבת - מעורבת"
לפני שנה זכיתי להיות חלק ממרחב קסום, טקסי, נשי של חיבור לשושנה המקודשת, הוורד הריחנית והיפה במרחב שיצרו הדס מור ואורלי לאופר, ומאז אני רואה עוד ועוד כמה תנועת פתיחת השושנה, בקצב שלה היא חלק מהותי מהקצב של הפתיחה והתנועה של המימוש פה בעולם הפיסי. מלאה לשד חיים רצון וכוונה שנפתחות ופועמות בגילוי בפריסה איטית ומדוייקת של עלה אחר עלה כותרת, אינסוף שכבות שכל אחת בזמנה מזדקפות, מתמתחות נפרשות עד שהוורד נוכחת במלוא תפארתה.
ומסכימה עוד להשתתף במקצב הזה של השושנה העליונה והתחתונה.
לא מתערבת - מעורבת