היום רצתי בפעם הראשונה מאז ה6.10.

למה דווקא היום כן? לא יודעת.
המשא של האבל והכאב והפחד נשאר כבד.
הדבר היחיד שהשתנה זה שחודש אדר נכנס עם הרוח של ה'מעל הטבע' שלו.

התוכן הזה של 'חוקי הזמנים' נוצר בתקופת הקורונה, כשזיהיתי כמה החיבור לחודשי השנה העבריים ול'סוד' שלהם מהווה עוגן עבורי ורציתי לחלוק את זה עם העולם ולפתוח דלת לעולם הזה מתוך החיבור לתודעת התפתחות אישית.

וגם היום – בטלטלה האיומה שעברנו ועוברים מפתיע אותי לגלות מה 'חוקי הזמנים' מוסיף לחיי. זה כמו תבלין שמקפיץ את כל הקדרה.

עוגן נוסף שמחיה אותי בימים האלה ומאפשר לי לנוע בחכמה ובבריאות בזמן הזה הוא העולם של 'לדעת לא לדעת', גישה ודרך חיים שמקדישה מקום ותשומת לב למידעים שמגיעים ממקור לא ידוע ומסתורי, ובמקום לקטלג אותם כ'חוסר וודאות' בהקשר המכווץ של זה, הם הופכים להיות שער לעולם שלם של אפשרויות וחוויה ותנועה. אפשר ללמוד את זה ולהחנך לזה בסדנה שמתקיימת בקרוב.

בשני עולמות התוכן האלה קיים מכנה משותף: הכרה במציאות כמו שהיא, מבלי לעסוק בלשנות אותה באופן אקטיבי, במקום זה לתת לה להעיר אותי לגלות בזכותה מימדים נוספים של קיום ודעת ותנועה.

כמו הדברים שמתגלים כשאנחנו נחלשים ומתערערים.

בשבת צפיתי בהרצאה הנהדרת של ברנה בראון על 'להעז בגדול', שם היא מראה את הקשר ההדוק בין חווית פגיעות ומוכנות לפגוש פגיעות ובין תנועה של אומץ והעזה.
בסדנה של לדעת לא לדעת אנחנו נוגעות גם בהבדל בין כוח לעוצמה.
זה האיזור.

חודש אדר מביא את רוח ה'עד דלא ידע' ומזמין אותנו פחות להשתעבד לידע או למה שכבר ידוע או לצורך במידע ויותר להעז 'לא לדעת' ובזכות זה להפתח ולפתוח עבורו עולם שלם של אפשרויות אחרות.

כולנו צריכים בזה יד. זה מהלך מאתגר מאד.

אני נוכחת לדעת כמה ההדרכה שמגיעה בחסות התחדשות החודשים העבריים היא יד שכזו עבורי,
וכמה זה מעורר אותי ומניע בתוכי תנועה חדשה. וגם ההדרכה של לדעת לא לדעת שמזמינה אותי לפסוע עוד אל תוך המסתורין שמיום ליום הופך לבן ברית קרוב.
שניהם פתוחים ופועמים גם לקהל הרחב ואתם מוזמנים לקרוא על זה עוד פה באתר.
והנה עוד כמה מילים על האדר הזה:

חודש אדר מביא איתו קריאה לחיים,
הזמנה לצחוק,
למשחקיות,
לצמיחה מתפרצת כזו
שאומרת על אף ולמרות ובזכות.

ממשיכה את ה'כן' של חודש שבט
וקוראת לנו לשים לב במקומות שמכווץ וסגור - להביא אמונה עמוקה בחיים ולהתמסר עוד למי שאני למה שעולה בי למה שחי בי.

לשכוח לרגעים את מה שהמיינד יודע על המציאות
ולחיות את הרגע.
לוותר על מחשבות עבר ועתיד ( מה היה? מה יהיה?)
וליצור הווה מתמשך של בחירה חוזרת ונשנית
לחיות במלואי
את מי שאני ואת החיים.

לראות את עצמי כשחקן בהצגה הכי טובה בעיר בבימויו של אלוהים ולעשות את התפקיד שלי בכל רגע עם נוכחות מלאה.
לכעוס בכל כולי כשהתפקיד שלי הוא לכעוס, לצחוק בקול גדול כשהתפקיד שלי הוא לצחוק, לבכות מכל תא ותא כשהסצינה כואבת, להתענג כשמגיע גל של עונג מרטיט.
לעשות פרצוף רציני וחכם
ושעה אחרי להשתטות כמו ילדה.

לפרוץ את המבנים והמסגרות הנוקשות שמחזיקים אותנו מצומצמים ולהיות במלואנו ברגע הזה, על כל מה שהוא מביא.

פחות לחשוב על
והרבה יותר לחוות את.

יש לנו חודשיים שהם הכנה ליציאה לחירות. מתפללת שנזכה בזמן הזה לראות את אחינו ואחיותנו, בשר מבשרנו, יוצאים לחרות מהשבי. נעשה גם אנחנו השתדלות קטנה בחלקה האישית.
התחלנו.